לקוחות ועמיתים יקרים,
מנהלי חברת היי־טק? אנו מציעים לבצע בדיקה זריזה בתלוש הארנונה של סיווג הנכס שהחברה שוכרת לצרכי ארנונה. אם הנכס מסווג כ־”משרדים”, יתכן שניתן לפעול על מנת לשנות את סיווג הנכס ל־”תעשיה” ובכך לחסוך, לעיתים, מאות שקלים למטר רבוע בתשלומי הארנונה אשר עשויים להצטבר (בהתאם לגודל הנכס) למאות אלפי שקלים מידי שנה ומיליוני שקלים לכל אורך תקופת חוזה השכירות בנכס.
הכיצד? סעיף 1 לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס”ז-2007, מגדיר את המונח “תעשיה” – “לרבות מפעלי בניה, מחצבות, בתי תוכנה;…”. כלומר, נכס המשמש כ־”בית תוכנה” זכאי למעשה לסיווג לצרכי ארנונה של “תעשיה”.
בהתאם, מתעוררת השאלה מהו “בית תוכנה”? בפועל, התשובה אינה תמיד ברורה ועשויה להשתנות ממקרה למקרה ובין רשות מקומית אחת לאחרת. יתרה מכך, ככל שהפער בצו הארנונה של הרשות המקומית בין תעריף הארנונה עבור “משרדים” לבין התעריף ל־”תעשיה” גדל, כך גדל גם התמריץ האינהרנטי של הרשות המקומית לנסות להציב דרישות, להטיל מגבלות ולמצוא אבחנות שיקשו על חברות היי־טק וטכנולוגיה לקבל את הסיווג המיוחל.
על כן, בפסיקה נקבעו ארבעה מבחני עזר לזיהוי של “פעילות תעשייתית”: המבחן הראשון, המכונה יצירת “יש מוחשי”, מתמקד בשאלה האם הפעילות שנבחנת מובילה ליצירת מוצר של ממש; המבחן השני, מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר, דן בשאלה האם המוצר נועד לשימושו של ציבור רחב או שמא הוא מיועד ללקוח ספציפי. בהקשר זה קובעת הפסיקה, כי כל עוד המוצר עצמו הוא עותק (רישיון) של תוכנה אחידה (שלא נבנתה לפי דרישותיו הייחודיות של לקוח ספציפי), אין לשלול את ההפחתה בתעריף הארנונה אף שהתוכנה מסופקת, למשל, לחברת אם והיא זו שאחראית לשיווקה כלפי הציבור הרחב; המבחן השלישי, שעניינו “ההשבחה הכלכלית”, בוחן באיזו מידה הביאה הפעילות המבוצעת בנכס לשינוי של המוצר במישור הכלכלי; המבחן הרביעי, שהוגדר כמבחן “על דרך ההנגדה”, קובע כי יש לשאול בכל עניין ועניין, האם הפעילות הנבחנת קרובה יותר במהותה ל”פעילות ייצורית” (המוכרת לצורך סיווג כ־”תעשיה”) או ל”מתן שירותים” (שתותיר את הנכס בסיווג כ־”משרדים”).
ריבוי מבחני העזר שנקבעו בפסיקה והיחס הלא ברור בין המבחנים השונים לא סייע לפשט את הסוגייה. בשנים האחרונות, ניתן להבחין בשינוי מגמה לאור פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים) בעמ”נ 60985-07-20 פריאמפט סקיוריטי בע”מ נ’ מנהל הארנונה של עיריית רמת גן.
בפסק הדין בעניין פריאמפט נקבע כי העשייה שמבוצעת בנכס היא המכרעת לעניין החיוב בארנונה וכי במקרה שבנכס מתבצעת פעילות של פיתוח תוכנה (כתיבת קוד) כמוצר לשיווק ומכירה אז די בכך לצורך קבלת הזכאות לתעריף הארנונה המוזל הניתן לבית תוכנה. בית המשפט הוסיף וקבע בהקשר זה, כי “הניסיונות השונים [מצד הרשויות המקומיות – הח”מ] להצר את היקף ההקלה על ידי מציאת אבחנות שונות – לא יצלחו”.
קביעה חשובה נוספת בפסק הדין בעניין פריאמפט, היא כי “גם המפעל התעשייתי המובהק ביותר ירצה בסופו של דבר למכור את מרכולתו […]. מטבע הדברים מכירת התוצרת כרוכה במאמצי פרסום, שיווק, לוגיסטיקה וגבייה, וכתוצאה מכך כמעט כל מפעל תעשייתי יהיה “חברה מעורבת” במידה זו או אחרת”. לכן, עצם קיומו של פן מסחרי המשולב בעשייה המבוצעת בנכס לא גורע מסיווגה של הפעילות בנכס כפעילות “תעשייתית”.
לצורך שינוי הסיווג, במקרים המתאימים, יש לפנות לרשות המקומית בהשגה ואף להגיש ערר במידת הצורך. לאחרונה ולאור הקביעות בפסק הדין בעניין פריאמפט, עלה בידינו להשיג את שינוי הסיווג לצרכי ארנונה מ־”משרדים” ל־”תעשיה” של שני נכסים שונים (בשתי ערים שונות) ששוכרת חברת טכנולוגיה בינלאומית הנמנית על לקוחותינו, הן במסגרת השגה והן במסגרת ערר.
אנו ממליצים ללקוחותינו הנמנים על מגזר ההיי-טק והטכנולוגיה לבדוק את הסיווג בתלוש הארנונה ובהתאם לבחון את אפשרות לנקוט צעדים מול הרשות המקומית על-מנת לשנות את הסיווג באופן מלא (או לפחות באופן חלקי). נשמח לעמוד לרשותכם וללוות אתכם בתהליך.
