טרנד יצירת התמונות ב'סגנון ג'יבלי' שהציף לאחרונה את הרשתות החברתיות, בעקבות פיצ'ר חדש מבית OpenAI, חושף מחדש את המתח בין קדמת הטכנולוגיה לבין זכויות היוצרים של יוצרים אנושיים. הסאגה מעוררת שאלות יסוד: האם 'סגנון' אמנותי ניתן להגנה משפטית? והאם אימון מערכות בינה מלאכותית על יצירות מוגנות, ללא הסכמת בעליהן, מהווה שימוש הוגן או הפרה של זכויות יוצרים?
לפני החג התמלאו הרשתות החברתיות בתמונות אשר נוצרו "בסגנון" סטודיו האנימציה היפני הידוע ג'יבלי (Ghibli), באמצעות פיצ'ר חדש העושה שימוש במודל המוצלח GPT-4o. מה שהחל כבידור הפך לטרנד שסחף מיליוני משתמשים ברחבי העולם, אשר יצרו תמונות ב"סגנון" סטודיו ג'יבלי, והצית דיון סוער סביב סוגיית זכויות היוצרים, הגבולות שבין העתקה להשראה, והשאלה האם אימון בינה מלאכותית על יצירות מוגנות מהווה שימוש הוגן או שמא מדובר בהפרת זכויות יוצרים.
כידוע, היאו מיאזאקי, האנימטור היפני בן ה-84, הוא מחשובי האנימטורים בעולם ומי שחתום על יצירות כמו "המסע המופלא", "פוניו על הצוק ליד הים", "הנסיכה מונונוקי" ו"השכן הקסום שלי טוטורו". בישראל הוא מוכר גם כאחד מיוצרי סדרת הטלוויזיה "הלב", הזכורה לילדי שנות השבעים והשמונים כ"מרקו". הסגנון של מיאזאקי הוא סגנון ייחודי ורב-השראה, העושה שימוש בפרטים קטנים תוך יצירת עולם פנטזיה מורכב ומרתק.
מעניין לציין שדעותיו של מיאזאקי ביחס לבינה מלאכותית, כפי שהובעו כבר לפני כעשור, אינן אוהדות, והוא אף כינה יצירות אנימציה שנוצרו על ידי בינה מלאכותית "An insult to life itself", תוך הדגשה כי בינה מלאכותית אינה מסוגלת להבין רגשות אנושיים אמיתיים.
יחסו דומה לתשובתו של הזמר הידוע ניק קייב, כאשר נשלח אליו על ידי מעריץ שיר שנוצר באמצעות בינה מלאכותית. תשובתו של קייב הייתה:
"….מה ש-ChatGPT מייצג, במקרה זה, הוא חיקוי כפארודיה. ChatGPT אולי מסוגל לכתוב נאום או חיבור או דרשה או הספד, אבל הוא לא יכול ליצור שיר אמיתי. ייתכן שבזמן הוא יוכל ליצור שיר שעל פניו בלתי ניתן להבחנה ממקור, אבל זה תמיד יהיה חיקוי, מעין בורלסקה.
שירים נובעים מסבל, כלומר הם מבוססים על המאבק האנושי הפנימי המורכב של יצירה, ועד כמה שידוע לי, אלגוריתמים לא מרגישים. נתונים לא סובלים… מה שהופך שיר נהדר לנהדר אינו הדמיון הקרוב ליצירה מוכרת. כתיבת שיר טוב אינה חיקוי, או שכפול, או פסטיש, היא ההפך. זהו אקט של התאבדות-עצמית שמשמיד את כל מה שאדם שאף לייצר בעבר…. זהו האקט האמנותי הגואל שמעורר את לב המאזין, כאשר המאזין מזהה בפעולה הפנימית של השיר את דמו שלו, את המאבק שלו, את הסבל שלו. זה מה שאנו, בני האדם הצנועים, יכולים להציע, מה שבינה מלאכותית יכולה רק לחקות… תודה על השיר, אבל עם כל האהבה והכבוד בעולם, השיר הזה הוא שטויות, חיקוי גרוטסקי של מה זה להיות אנושי, ובכן, אני לא ממש אוהב אותו".
גישתו זו של מיאזאקי נגד בינה מלאכותית מעצימה את השאלות האתיות העולות סביב השימוש ביצירותיו לצורך אימון בינה מלאכותית ויצירה בסגנונו הייחודי.
מבחינת דיני זכויות יוצרים, החוק מגן על יצירות פרטניות, בשעה שסגנון כללי וזרם אמנותי אינם מוגנים בזכויות יוצרים. כך למשל, אין הגנה על קוביזם, סוריאליזם או יצירות מוזיקליות בסגנון בוסה נובה או צ'יל אאוט.
אלא שנושא זה מעלה לדיון את סוגיית השימוש ביצירות מוגנות לצורך אימון מודלים. על מנת לאמן מערכת בינה מלאכותית נדרשים מאגרי נתונים רחבי היקף הרלוונטיים לתוצר הנדרש. תכנים אלה כוללים במקרים רבים תכנים מוגנים בזכויות יוצרים, לרבות תמונות, טקסטים, יצירות והקלטות מוזיקליות, המשמשים לאימון המודל.
דיני זכויות יוצרים מגבילים, ככלל, את הזכות לעשות שימוש בתכנים שנוצרו על ידי אדם אחר, ומכאן מתעוררת שאלה לגבי הסכמת היוצרים או בעלי הזכויות לשימוש ביצירותיהם לצורכי למידת מכונה. אל מול ההגבלות האמורות, המצדדים בשימוש מעין זה סבורים שגישה חופשית למידע נדרשת עבור הטכנולוגיה, אשר לומדת בצורה דומה לבני האדם, ושהדבר ייטיב עם החברה בכללותה ויתרום לפיתוח הקדמה. הנושא מעלה שאלות מורכבות בדבר האיזון הראוי בין שיקולים מתנגשים אלה.
בעת האחרונה הוגשו מספר תביעות נגד חברות שונות, רבות מהן מבקשות הכרה כתובענות ייצוגיות, בגין שימוש בתכנים מוגנים, לרבות תמונות, קוד, יצירות ספרותיות ויצירות מוזיקליות, לצורך אימון מודלים של בינה מלאכותית.
ההכרעות המשפטיות בתביעות חשובות ומסקרנות אלה תהיינה בעלות השלכות מרחיקות לכת בשאלה בעלת משמעות כלכלית אדירה, והן תתרומנה להבהרת הנושא ולעיצוב כללי המותר והאסור ביחס לשימוש ביצירות לצורכי אימון מודלים.
כאשר רואים את התוצרים של הבינה המלאכותית, לא מתעכבים על מקורותיהם, הבעלים או העבודה הרבה שנעשתה כדי לייצר, לאסוף, למיין או לתייג. כיום כבר מדובר במקרים רבים על מיליארדים או אף טריליונים של פרמטרים, ויצירות מוגנות (לרבות תמונות, מוזיקה וכו') שנקצרו מהאינטרנט ללא רשות. לולא התמונות האלה, לא הייתה לחברת OpenAI בכלל תוכנה שהיא ממסחרת כעת לשימוש בתשלום.
העיסוק בתפקיד הטכנולוגיה ובתוצרי הבינה המלאכותית ממסך את הדיון הקשור לתרומה האנושית הרבה שנדרשה ליצירתה. הדבר תורם לביסוס נרטיבים טכנו-אוטופיים סביב המוצרים, כאילו נוצרו יש מאין.
אבל, כפי שציינה המלומדת קייט קרופורד: ברגע שמפסיקים לזהות מידע כבעל ערך, מתעלמים מהמקורות וההקשרים שלו ומתייחסים רק לגודל המידע, פתאום הייחודיות שלו אובדת והוא הופך רק ל"תשתית". טכנולוגיות שמעתיקות יצירתיות אנושית מרדדות, במובן מסוים, את תהליך היצירה האנושי, כך שהתוכן שמודלים של בינה מלאכותית מייצרים הופך, במובן מסוים, את התרומה האנושית לבלתי נראית.
ספק אם בינה מלאכותית תחליף את הליך היצירה על ידי בני אדם, אבל היא כבר משנה את תהליך היצירה ומציבה זרקור על האופן שבו התהליך היצירתי המתבסס על שימוש בכלים מסורתיים שונה מתהליך היצירה העושה שימוש בכלי בינה מלאכותית גנרטיבית. נראה כי אנו מתקרבים אל עבר מחוזות חדשים בזכויות יוצרים, והמחוקקים, בתי המשפט וקובעי המדיניות יידרשו להתמודד עם סוגיות מרתקות אלה בממשק שבין דיני זכויות היוצרים לעולם הבינה המלאכותית.
נושא נוסף הכרוך בכך הוא ההשלכות הסביבתיות של השימוש בבינה מלאכותית. לפי דיווח על מחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה, בתוך ימים ספורים במהלך שיא הטרנד של יצירת התמונות נצרכו לא פחות מ-216 מיליון ליטר מים, הנדרשים לקירור מרכזי המחשוב העצומים המפעילים את מערכות ה-AI. אין ספק כי ההשפעות הסביבתיות ונושא האנרגיה יהפכו לנושא מרכזי יותר ויותר עם התפתחות הטכנולוגיה.
