הדרך מהארנק הדיגיטלי לחשבון הבנק בישראל עלולה להיות מורכבת לא פחות מהפעילות בקריפטו עצמה. עסקים ומשקיעים המבקשים להעביר לבנק כספים שמקורם במטבעות וירטואליים עשויים להידרש להציג תיעוד מפורט של "נתיב המטבע", לספק אסמכתאות רבות ולעיתים אף להצטייד בחוות דעת חיצוניות יקרות. על רקע קשיים אלה, פרסם בנק ישראל ביום 7 באוקטובר 2026 את תיקון מס' 2862 להוראת ניהול בנקאי תקין 411, "ניהול סיכוני איסור הלבנת הון ואיסור מימון טרור". התיקון מבקש להבהיר ולהתאים את הדרישות החלות על הבנקים במתן שירותים הקשורים לפעילות במטבעות וירטואליים ובקבלת כספים שמקורם בפעילות זו, תוך איזון בין זכות הנגישות לשירותים בנקאיים לבין ניהול סיכוני הלבנת הון ומימון טרור.
הוראות ניהול בנקאי תקין ("נב"ת") הן כללים מחייבים שמפרסם המפקח על הבנקים בבנק ישראל ומנחים את פעילות הבנקים. הוראה 411 עוסקת בניהול סיכוני הלבנת הון ומימון טרור הנלווים למתן שירותים בנקאיים. במסגרת זו היא מתייחסת גם לשירותים הקשורים לפעילות במטבעות וירטואליים, שבהם נדרשים הבנקים לבחון את הסיכונים ולהתאים להם את הבדיקות והבקרות.
התיקון, הצפוי להיכנס לתוקף ביום 1 במאי 2027, מבקש להקל על הגישה של לקוחות למערכת הבנקאית ביחס לכספים שמקורם בפעילות כאמור, באמצעות חיזוק הגישה מבוססת הסיכון וצמצום חסמים רגולטוריים. במוקד התיקון עומד מעבר מכללים כמותיים קשיחים לגישה גמישה יותר, המבוססת על הערכת סיכונים. גישה זו נועדה לתמוך בפיתוח הפעילות בתחום הנכסים הקריפטוגרפיים, לצד שמירה על ניהול אפקטיבי של סיכוני הלבנת הון ומימון טרור.
במאי 2022 עודכנה הוראת ניהול בנקאי תקין מס' 411 כדי להתאים את המסגרת הבנקאית להתרחבות הפעילות במטבעות וירטואליים בישראל. במסגרת העדכון נוסף סעיף 87א, העוסק במתן שירותי תשלום בקשר לפעילות זו. הסעיף קבע, בין היתר, כי בנק אינו רשאי לאסור באופן גורף על קבלת כספים המועברים מחשבונו של נותן שירות במטבע וירטואלי לחשבון הלקוח בבנק, רק משום שמקורם בפעילות במטבעות וירטואליים. לצד זאת, נקבעה חובה לברר את מקור הכספים ואת "נתיב המטבע", כלומר את המסלול שעבר המטבע, כאשר סכום ההעברות המצטבר עולה על 100,000 ש"ח בשנה.
המסר של המפקח לבנקים היה ברור: עצם העובדה שמקור הכספים בפעילות במטבעות וירטואליים אינה מצדיקה סירוב לקבלם מטעמי איסור הלבנת הון ומימון טרור. במקום פסילה גורפת, העדכון ביקש לקדם בחינה פרטנית המבוססת על הסיכון הכרוך בפעילות. במסגרת זו נדרשו הבנקים להתחשב במאפייני הלקוח, במורכבות העסקה, בסוג המטבע הווירטואלי ובנותן השירות המעורב בה.
אלא שהמעבר שביקש המפקח לקדם נתקל בקשיים בשטח. בפועל, דרישות הבדיקה וההליכים הנלווים להן יצרו חסמים משמעותיים עבור חברות בענף ועבור לקוחות פרטיים שביקשו לקבל שירותי בנקאות חיוניים. לדברי המפקח על הבנקים, התרחבות הפעילות בנכסים וירטואליים, יחד עם הניסיון שנצבר במעקב אחר יישום ההוראה והשיח עם הבנקים ועם גורמים בשוק הקריפטו הצביעו על צורך לדייק את הדרישות. בפרט, נדרשו הבהרות בנוגע לבדיקת נתיב המטבע ולאסמכתאות שיש להציג לצורך כך, לצד הגמשת מנגנונים שנשענו על קריטריונים קשיחים.
השינויים מתמקדים בסעיף 87א להוראה, המסדיר שירותי תשלום הקשורים לפעילות לקוחות במטבעות וירטואליים, ונוגעים להיבטים מעשיים של קבלת הכספים: באילו נסיבות יידרש הבנק לבדוק את המסלול שעבר המטבע, אילו אסמכתאות יידרש הלקוח להציג ומהו המידע שעל הבנק למסור לו. המכנה המשותף לשינויים הוא מעבר מדרישות גורפות ומספים קשיחים לבחינה פרטנית המותאמת לרמת הסיכון. להלן עיקרי השינויים ומשמעותם עבור עסקים ולקוחות הפועלים בתחום:
• ביטול הרף השנתי של 100,000 ש"ח: התיקון מבטל את הדרישה הגורפת לבירור מקור הכספים ונתיב המטבע כאשר היקף הפעילות השנתי עולה על סכום זה. במקום רף כמותי קבוע, ההחלטה אם לבצע בדיקה ומה יהיה היקפה תתבסס על מכלול מאפייני הסיכון, ובהם זהות נותן השירות, מאפייני המטבע והלקוח ומורכבות העסקה, ולא על סכום הפעילות בלבד.
• פירוט הגורמים המשפיעים על רמת הסיכון: התיקון מציג דוגמאות לגורמים העשויים להפחית את הסיכון, ובהם פעילות באמצעות נותן שירות בעל רישיון בישראל או המאוגד במדינה שאינה בסיכון, וכן מטבעות שהתקבלו ישירות מכרייה. מנגד, הוא מונה גורמים המגבירים את הסיכון, כגון שימוש במטבעות המגבירים אנונימיות, פעילות מול ארנקים אנונימיים או מדינות בסיכון גבוה, ושימוש בטכנולוגיות לטשטוש נתיב המטבע, דוגמת "מערבלים" (מיקסרים). הרשימות אינן סגורות, והערכת הסיכון אינה מוגבלת לגורמים המנויים בהן.
• צמצום תחולת ההוראה: התיקון מצמצם את הגדרת "נתיב המטבע" ואת תחולת ההוראה לקבלת כספים ישירות מנותני שירות במטבע וירטואלי. בכך מוחרגים מצבים שבהם הכספים עברו דרך גופים בנקאיים בדרכם לחשבון הלקוח. התיקון מצמצם את ההגדרה, כך שהיא ממוקדת יותר במסלול המטבע הווירטואלי עצמו. עם זאת, אין להסיק מכך שהבנק מנוע מלברר את תנועת הכספים לאחר ההמרה. הוא עדיין עשוי להידרש לבדוק את מקור הכספים, את פרטי העסקה ואת העברות הפיאט במסגרת חובותיו האחרות לניהול סיכונים ולמניעת הלבנת הון. השינוי נוגע להגדרת נתיב המטבע בהוראה, ולא לביטול כל סמכות או חובה לבירור.
• הגדרת המקרים שבהם נדרשת בדיקת נתיב המטבע מלכתחילה: הבנקים נדרשים לקבוע לא רק באילו נסיבות יש לבדוק את המסלול שעבר המטבע, אלא גם באילו נסיבות ניתן להימנע מבדיקה זו, כמו גם כיצד תתבצע הבדיקה.
• התאמת דרישות האסמכתאות לרמת הסיכון: דרישה להסתייע במומחה חיצוני תיעשה רק כאשר רמת הסיכון מצדיקה זאת. בהתאם, על הבנקים להגדיר גם מצבים שבהם לא יידרש אישור מגורם חיצוני, למשל כאשר הפעילות מאופיינת בסיכון נמוך. זהו שינוי משמעותי ביחס למצב שבו לקוחות נדרשו בפועל להציג חוות דעת מומחה כדי להתגבר על הקושי לקבל שירות.
• בחינה פרטנית במקום סירוב גורף: התיקון מחדד כי בנק אינו רשאי לסרב באופן גורף למתן שירותי תשלום רק בשל זיקת הפעילות למטבעות וירטואליים. עליו לבחון כל מקרה לגופו, בהתאם לרמת הסיכון, תוך התחשבות בזהות נותן השירות, במאפייני המטבע ובמאפייני העסקה.
• התייחסות ייעודית ללקוחות עסקיים: התיקון מפרט שיקולים לקביעת פרופיל הסיכון של לקוחות עסקיים בתחום הקריפטו, ובכלל זה לקוחות המגייסים הון באמצעות הנפקת נכסים וירטואליים, כגון ICO. במקרים אלה על הבנק לבחון, בין היתר, אם ההנפקה ציבורית או פרטית, את מאפייני המטבע שהונפק ואת מדינת ההנפקה. ההוראות הנוגעות להנפקה חלות על קבלת כספים מההנפקה הראשונית בלבד, ולא על מסחר בשוק המשני.
• חיזוק חובת הגילוי ללקוח: נוספה דרישה מפורשת שהגילוי יהיה "אפקטיבי, ברור ונגיש". כמו כן, הגילוי יינתן גם ביחס להעברות שכבר בוצעו (ולא רק מבוקשות), ובוטלה ההגבלה שהגילוי יינתן רק "לבקשת הלקוח הראשונה" ו"במידת האפשר טרם ביצוע הפעולה" – כך שהחובה רחבה וגמישה יותר.
עבור עסקים ולקוחות פרטיים הפועלים בתחום הקריפטו, חשיבותו של התיקון טמונה בניסיון לצמצם את החסמים שבין הפעילות במטבעות וירטואליים לבין קבלת שירותי תשלום במערכת הבנקאית. התיקון מבקש להרחיב את הנגישות לשירותים אלה, תוך שמירה על יכולתם של הבנקים לנהל את סיכוני הלבנת ההון ומימון הטרור בהתאם להערכת הסיכון בכל מקרה.
הדרך להשגת מטרה זו עוברת בהבהרת כללי הבדיקה: אילו מאפיינים של העסקה יש להביא בחשבון, אילו נסיבות מגבירות או מפחיתות את הסיכון ומהו היקף הבדיקות המתאים. הבהרות אלה עשויות להעניק ללקוחות תמונה ברורה יותר של הדרישות הצפויות להם, ולשפר את השקיפות בהתנהלות הבנקים מולם.
עם זאת, אין מדובר בפתיחת שערי הבנקים לכל פעילות בקריפטו, אלא בשינוי האופן שבו נבחנת הבקשה לקבלת שירות. התיקון מכוון לדרישות המותאמות לסיכון בפועל, במקום הסתמכות על כללים קשיחים, ולצמצום דרישות מכבידות, כגון חוות דעת חיצוניות יקרות, כאשר רמת הסיכון אינה מצדיקה אותן.
בהתאם, התיקון אינו מבטיח קבלת שירות בנקאי בכל מקרה ואינו גורע מחובות הבנקים לפי דיני איסור הלבנת הון ומימון טרור. הבנקים ימשיכו לבחון את מקור הכספים, את נתיב המטבע ואת מאפייני הפעילות בהתאם לרמת הסיכון. גם סירוב למתן שירות נותר אפשרי, ככל שהוא מבוסס על נסיבות המקרה ולא רק על העובדה שמקור הכספים בפעילות במטבעות וירטואליים.
חשוב גם להבחין בין הקלה בקבלת כספים שמקורם בקריפטו לבין הסדרת השירותים בנכסים הדיגיטליים עצמם. התיקון עוסק בשירותי תשלום הקשורים לפעילות במטבעות וירטואליים ובניהול הסיכונים הנלווים להם. הוא אינו מסדיר את מכלול הפעילות בנכסים דיגיטליים ואינו מעניק לבנקים היתר כללי לספק שירותי מסחר או משמורת במטבעות וירטואליים.
עבור עסקים ומשקיעים, התיקון עשוי לשנות את נקודת המוצא של הבדיקה הבנקאית: לא עצם הזיקה לקריפטו, אלא הסיכון הכרוך בפעילות המסוימת. בחינה פרטנית זו עשויה לצמצם סירובים גורפים ולהעניק ללקוחות תמונה ברורה יותר של התנאים לקבלת כספים במערכת הבנקאית, אך אינה מבטיחה את אישור ההעברה. בפרט, אנו מעריכים כי התיקון עשוי להקל על קבלת כספים באמצעות נותני שירות בעלי רישיון ישראלי מתאים למתן שירות בנכס פיננסי, וכן באמצעות גופים זרים הכפופים למסגרת רישוי ופיקוח הולמת, ובהם גופים המורשים לפעול לפי אסדרת MiCA האירופית. עם זאת, הרישיון הוא שיקול בהערכת הסיכון ולא תחליף לבחינת מקור הכספים, מאפייני הפעילות ויתר נסיבות ההעברה.
המבחן המרכזי יהיה ביישום: כיצד יתרגמו הבנקים את ההוראה למדיניות ולנהלים, אילו אסמכתאות ידרשו ובאילו מקרים יפנו לבדיקה של מומחה חיצוני. לכן, אין לצפות בהכרח למדיניות אחידה בכל הבנקים או להיעלמותם של סירובים מוצדקים. מבחינת עסקים ומשקיעים, ההיערכות המעשית מתחילה בתיעוד מסודר של מקור הכספים, רכישת הנכסים, העברתם ומימושם, וכן של ההתקשרות עם נותני השירות הרלוונטיים. התיקון צפוי להיכנס לתוקף ב-1 במאי 2027, ותקופת ההיערכות שנקבעה נועדה לאפשר לבנקים להתאים את מדיניותם ואת נהליהם לדרישות החדשות.
