לאחרונה ניתן פסק דינה של כב' השופטת ירדנה סרוסי בקשר לערעורו של מר חיים צח, אזרח ישראלי שפעל במשך שנים רבות בניגריה. בלב המחלוקת המשפטית עמדה טענת המערער, לפיה מרכז חייו נמצא מחוץ לישראל ולמצער, כי יש לראות בו משום תושב חוזר ותיק. פקיד השומה טען מנגד כי חרף פעילותו העסקית הענפה בניגריה, המערער נותר תושב ישראל לאורך כל שנות המס שבמחלוקת. בית המשפט קיבל את עמדת פקיד השומה וקבע כי המערער היה תושב ישראל לצרכי מס בתקופה הרלוונטית.
פסק הדין האמור מחדד שני מסרים חשובים. ראשית, עצם קיומה של פעילות עסקית משמעותית מחוץ לישראל, אף אם היא נרחבת מאוד, אינו מספיק בהכרח, כשלעצמו, כדי להביא לניתוק התושבות ישראלית לצרכי מס. בעניין צח, קיבל בית המשפט את עמדתו של המערער לפיה מירב הזיקות העסקיות והכלכליות שלו נמצאו מחוץ לישראל. ואולם, נקבע כי אין די בכך. בית המשפט הבהיר, כי מבחן "מרכז החיים" הקבוע בפקודת מס הכנסה אינו נשען על מבחן עסקי גרידא, כי אם על מכלול הזיקות הרלוונטיות – ובראשן בית הקבע, מקום המגורים, הקשרים המשפחתיים, האינטרסים הכלכליים והחברתיים, וכן ימי השהייה של הנישום בישראל בפועל. זיקות אלו צריכות להיבחן כמקשה אחת. בתוך כך, בעניין צח ייחס בית המשפט משקל מכריע לעובדה שהמערער שהה בישראל בשנים הרלוונטיות לאורך פרקי זמן ממושכים, כך שבכל שנות המס שבערעור התקיימה לחובתו חזקת הימים, ובחלק ניכר מהשנים הוא אף שהה בישראל במשך למעלה מ-183 ימים בשנה. בנוסף, נקבע כי לרשותו של המערער עמד בית מגורים קבוע וזמין בישראל, הוא התגורר בו בעת שהותו בארץ, ניהל ממנו היבטים שונים של חייו, וקיים בישראל זיקות משפחתיות וחברתיות משמעותיות ומתמשכות. בנסיבות אלו, נקבע כי לא עלה בידו של המערער לסתור את חזקת התושבות הישראלית, על אף שמירב זיקותיו הכלכליות והעסקיות היו מחוץ לישראל.
שנית, בית המשפט דן באפשרות קיומם של "שני מרכזי חיים" נפרדים במדינות שונות. בתוך כך, בית המשפט ציין כי בעולם המודרני ייתכנו, במקרים חריגים, מצבים שבהם לאדם יהיו זיקות מהותיות וחזקות לשתי מדינות במקביל. במצבים אלו, ישנה חשיבות מוגברת לשאלת קיומה של אמנה למניעת כפל מס בין המדינות הרלוונטיות, לצורך הכרעה בשאלת מקום המושב לצרכי מס, בהתאם למבחני שוברי השווין המנויים באמנה.
נבקש להבהיר, כי לדעתנו מדובר במקרה קיצוני יחסית, שבו המערער שהה בישראל למשך תקופות ממושכות, התגורר בישראל בבית מגורים שהיה זמין עבורו ומרבית זיקותיו האישיות והמשפחתיות נותרו בישראל. זאת ועוד, מרכז העסקים של הנישום התנהל בניגריה, מדינה שעמה אין לישראל אמנה למניעת כפל מס. לפיכך, בית המשפט נדרש להכריע במחלוקת על פי הדין הפנימי הישראלי בלבד, כאשר הנישום נותר ללא הגנת אמנה. לכן, לדעתנו, אין לראות בפסק הדין זה כמשנה מציאות, או כמקשיח את "כללי המשחק" הקיימים. עם זאת, אין ספק כי מדובר בתזכורת חשובה לאנשי עסקים הנמצאים בהליכי רילוקיישן או כאלו שחיים על הקו בין ישראל לחו"ל, לבחון שוב את הסטטוס ששלהם ולקחת בחשבון שאין בקיומן של זיקות כלכליות מחוץ לישראל, כשלעצמן, כדי להבטיח את ניתוק התושבות הישראלית לצרכי מס. מדובר בהליך מורכב, הדורש תכנון מקדים ומושכל, אשר יביא בחשבון, בין היתר, את כלל הפרמטרים והקריטריונים שנקבעו בחקיקה ובפסיקה הענפה בנושא לאורך השנים, תוך יישום הפעולות הנדרשות לצורך הבטחת ניתוק התושבות בזמן אמת.
סעיף 5 לחוק לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה), התשפ"ג-2023 (להלן: "חוק עידוד התעשייה"), מעגן הטבת מס ייחודית שעניינה- התרת ניכוי בשל השקעה ברכישת מניות כהוצאה לצרכי מס, וזאת במצב בו חברה טכנולוגית רוכשת שליטה בחברה טכנולוגית אחרת- ישראלית או זרה. נזכיר, כי ככלל, השקעה במניות אינה ניתנת לניכוי ובאה לידי ביטוי רק בעת מכירתן, בדרך של הקטנת רווח ההון הנובע מהמכירה. עם זאת, לפי סעיף 5 לחוק האמור, ברכישה העומדת בהוראות הסעיף, ניתן יהיה לנכות את עלות רכישת המניה על פני 5 שנות מס, כנגד ההכנסה הטכנולוגית של החברה הרוכשת.
עם זאת, מאז חקיקת החוק חלו תמורות משמעותיות בכללי המס הבין-לאומיים, ובכללן כללי ה-Pillar 2 אשר הביאו לשחיקת האטרקטיביות של תמריצי מס מבוססי ניכוי, שכן תמריצים מסוג זה פוגעים בשיעור המס האפקטיבי של הקבוצה בישראל, וחושפים אותה לתשלומי מס במדינות אחרות.
כמענה למציאות זו, ובמסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), נחקק סעיף 11 לחוק לעידוד ולתמרוץ מחקר ופיתוח, התשפ"ו-2026, אשר הביא עמו בשורה משמעותית לענף ההייטק הישראלי. סעיף זה העניק לשר האוצר סמכות להתקין תקנות הממירות את הטבת ניכוי המס המסורתית בהטבת זיכוי ממס (QRTC Qualified Refundable Tax Credit). בתוך כך, ביום 3 ביוני 2026 פורסמה טיוטת תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה), התשפ"ו-2026, המפרטת את המנגנון האופרטיבי למימוש הטבה זו.
התקנות המוצעות קובעות מנגנון בחירה המאפשר לחברה רוכשת להמיר את הניכוי המותר לפי סעיף 5 לחוק עידוד התעשייה בזיכוי ממס. גובה הזיכוי מחושב באמצעות הכפלת הניכוי שהיה אמור להתקבל לפי סעיף 5 לחוק עידוד התעשייה ב"שיעור מזכה" (12%, 7.5% או 6%, בהתאם לסיווג ההכנסה הטכנולוגית). זיכוי המס ניתן לניצול כנגד חבות המס השוטפת, בעוד שיתרת הזיכוי שלא נוצלה בתוך שלוש שנים ממועד הרכישה תוענק לחברה כמענק כספי בשנה הרביעית כמענק כספי. זאת ועוד, המנגנון המוצע מבטיח כי גם חברות שטרם הגיעו לסף רווחיות יוכלו ליהנות מהטבה כלכלית ממשית, תוך הקדמת קבלת המענק לתום השנה הרביעית.
מדובר לדעתנו בצעד אסטרטגי ומתבקש, שנועד לשמר את האטרקטיביות של "הקטר של המשק הישראלי". הבחירה במנגנון של זיכוי הניתן לפדיון (QRTC) היא הכיוון המקובל כיום בזירה הבינלאומית כדי להתמודד עם דרישות המס המינימלי הגלובלי, והתקנות המוצעות מציגות "גמישות רגולטורית" מרשימה. עבור חברות ההייטק, המהלך משדר מסר חשוב: המדינה מבינה את המורכבות של כללי המס החדשים ופועלת באופן אקטיבי כדי לשמר את האטרקטיביות שלהן, תוך יצירת רשת ביטחון תזרימית לחברות צומחות.
ביום 5 במאי 2026 פרסם משרד האוצר טיוטת תקנות מע"מ שנועדה לעודד השקעות בשותפויות השקעה בישראל ולשפר את הסביבה המיסויית עבור ענף ההייטק. טיוטת התקנות כוללת שני הסדרים מרכזיים שיחולו על "קרן השקעות פרטית מוטבת" בלבד, ומבקשת להתאים את דיני המע"מ למאפיינים הייחודיים של פעילות קרנות השקעה פרטיות. טיוטה זו משתלבת במהלך חקיקה רחב יותר שנועד להגדיל את הוודאות המיסויית בישראל ולשפר את הסביבה העסקית עבור חברות ומשקיעי הייטק. חשוב להדגיש כי ההסדרים הרלוונטיים לעניין זה טרם הושלמו בחקיקה ראשית.
קרן השקעות פרטית מוטבת מוגדרת כשותפות מוגבלת בעלת מפעל קבע בישראל, שעיסוקה השקעה במניות, ואשר עומדת בשורה של תנאים, ובהם שיעור מינימלי של משקיעים זרים, מספר מינימלי של שותפים מוגבלים ומגבלות על ריכוז ההשקעות. תנאים אלה נועדו להבטיח שההטבות יחולו על קרנות בעלות אופי השקעה מובהק ובהיקף פעילות מתאים.
לפי טיוטת התקנות, שירותי ניהול לקרן השקעות פרטית מוטבת יחויבו במע"מ בשיעור אפס רק ביחס לחלק המיוחס לשותפים תושבי חוץ, בהתאם לשיעור השקעתם בקרן. המשמעות היא שההטבה תחול באופן חלקי בלבד, ולא על מלוא דמי הניהול. ההסדר לא יחול על נכסים שמקורם במקרקעין או במשאבי טבע בישראל. בהיבט החקיקתי, הסדר זה נועד להשלים תיקון מוצע לחוק מס ערך מוסף, שלפיו יתווסף סעיף 30(א)(20), אשר יאפשר להחיל מע"מ בשיעור אפס על דמי ניהול המיוחסים להשקעות של תושבי חוץ בשותפות – גם במקרים שבהם השירות ניתן בפועל גם לתושב ישראל בישראל. זאת, בשונה מהמצב הקיים כיום לפי סעיף 30(א)(5) לחוק, שאינו מאפשר את ההקלה במקרים כאלה. טיוטת התקנות נועדה אפוא לקבוע את מנגנון היישום: כיצד יחושב חלקם של תושבי החוץ, ועל אילו שותפויות תחול ההטבה.
בנוסף, בטיוטת התקנות נקבע כי דמי הצלחה שישולמו לשותף בקרן עבור שירותי ניהול יהיו פטורים ממע"מ במלואם, ללא תלות בזהות המשקיעים. בכך מבקשת הטיוטה להקל גם על רכיב התגמול המשתנה המקובל במבנה הפעילות של קרנות השקעה פרטיות. עם זאת, גם פטור זה לא יחול על נכסים שמקורם במקרקעין או במשאבי טבע בישראל. גם הסדר זה נשען על תיקון חקיקה שטרם הושלם, שבמסגרתו הוצע להסמיך את שר האוצר, באישור ועדת הכספים, לקבוע בתקנות את התנאים למתן פטור ממע"מ על דמי הצלחה, כתוספת למערך הפטורים הקבוע בסעיף 31 לחוק. בהתאם לכך, טיוטת התקנות באה לקבוע את התנאים המעשיים למתן הפטור למנהל קרן השקעות פרטית מוטבת.
להבחנה בין מע"מ בשיעור אפס לבין פטור ממע"מ יש משמעות מעשית, שכן בעסקה בשיעור אפס קיימת זכאות לניכוי מס תשומות, בעוד שבעסקה פטורה אין זכאות כזו. לכן, אף ששני ההסדרים נועדו להקל, התוצאה הכלכלית עבור נותן השירותים עשויה להיות שונה.
טיוטת התקנות והצעת החוק הקשורה, משקפת ניסיון לחזק את האטרקטיביות של ישראל עבור קרנות השקעה פרטיות, באמצעות הקלות מע"מ שנועדו לעודד הזרמת הון ולתמוך בפעילות ההייטק המקומית. ואולם, בשלב זה מדובר במהלך רגולטורי מקדים, שהשלמתו תלויה בקידום החקיקה הראשית. אם ההסדר יאומץ, הוא עשוי לתרום להגברת הוודאות המיסויית ולשפר את התנאים לפעילות השקעה מאורגנת בשוק הישראלי.
*המבזק נועד להקנות לנמעניו מידע כללי בלבד, ואין לראות בו משום ייעוץ מקצועי ו/או חוות דעת משפטית.
