שימוש בבינה מלאכותית אינו מנתק את הקשר לדיני זכויות יוצרים. כאשר מערכת מאומנת על יצירות מוגנות או מפיקה תוצרים הדומים באופן ממשי ליצירות קיימות, יש לבחון מראש את מקור הנתונים, תנאי הרישיון, אחריות הספק והסיכון בשימוש מסחרי בתוצר. הלקח אינו מוגבל למוזיקה בלבד, והוא רלוונטי גם לכלים גנרטיביים היוצרים טקסטים, תמונות, וידאו, קוד, עיצובים ותוכן שיווקי.
החלטת בית המשפט האזורי במינכן בעניין GEMA נ' Suno Inc. עשויה להיות אחת ההתפתחויות החשובות עד כה בתחום זכויות היוצרים והבינה המלאכותית הגנרטיבית במוזיקה.
בית המשפט קיבל את עמדת ג'מה, ארגון ניהול הזכויות הגרמני, וקבע כי סונו, המפעילה פלטפורמה ליצירת מוזיקה באמצעות בינה מלאכותית, הפרה זכויות יוצרים ביחס ליצירות מוזיקליות מוגנות. ההחלטה התייחסה, בין היתר, למספר יצירות מוכרות שפורסמו בהקשר זה:
Daddy Cool; Big in Japan; Forever Young; Mambo No. 5; Rasputin; Atemlos.
חשוב לציין כבר בתחילת הדברים: מדובר בהחלטה של ערכאה ראשונה בגרמניה, אשר לפי הדיווחים אינה סוף פסוק ועשויה להיות מושא לערעור. לכן אין לראות בה הלכה סופית החלה בכל אירופה. עם זאת, גם בשלב זה ההחלטה היא איתות משמעותי לחברות טכנולוגיה, חברות מדיה, גופי תוכן, מפרסמים, חברות מוזיקה וכל מי שמשתמש בכלי AI ליצירת מוזיקה, וידאו או תוכן שיווקי.
אף שההליך עוסק ביצירות מוזיקליות, הלקח הפרקטי רחב יותר. כל חברה המשתמשת בכלי AI גנרטיביים ליצירת תוכן כגון מוזיקה, טקסט, תמונות, וידאו, קוד, עיצוב או חומרים שיווקיים, צריכה לשאול שתי שאלות בסיסיות:
לכן, ההחלטה עשויה להיות רלוונטית לא רק לחברות מוזיקה, אלא גם לחברות טכנולוגיה, מדיה, פרסום, גיימינג ותוכן דיגיטלי.
ג'מה היא ארגון ניהול זכויות גרמני המייצג, לפי פרסומיו, יותר מ־100,000 מלחינים, מחברים ומו״לים מוזיקליים. תפקידה המרכזי הוא לנהל ולאכוף זכויות ביצירות מוזיקליות ולוודא שיוצרים ובעלי זכויות מקבלים תגמול בגין שימוש ביצירותיהם.
סונו היא חברה אמריקאית המפעילה פלטפורמה ליצירת מוזיקה באמצעות בינה מלאכותית. משתמש יכול להזין הוראות טקסטואליות, והמערכת מפיקה שירים או קטעים מוזיקליים חדשים.
במסגרת הליך המשפטי, ג'מה טענה כי סונו השתמשה ביצירות מוזיקליות מוגנות ללא הרשאה, לרבות לצורך אימון או עיבוד במערכת, וכי המערכת מסוגלת להפיק תוצרים הדומים מאוד ליצירות קיימות.
ההליך במינכן התמקד בזכויות ביצירות מוזיקליות, ובעיקר במרכיבים מוזיקליים כגון מלודיה, הרמוניה וקצב, ולא רק בשאלות כלליות של “סגנון” או השראה מוזיקלית.
בית המשפט קבע כי סונו הפרה זכויות יוצרים ביצירות מרפרטואר ג'מה. ההפרה הנטענת לא התמצתה רק בכך שמשתמשים יצרו שירים באמצעות המערכת, אלא התייחסה גם לשאלה כיצד המערכת עצמה עושה שימוש ביצירות מוגנות.
בית המשפט קבע כי סונו לא הייתה רשאית לעבד שירים של יוצרים המיוצגים על ידי ג'מה ללא הרשאה, וכי עליה למסור מידע על הכנסותיה ולשלם פיצויים, שסכומם טרם נקבע. לפי אותם דיווחים, סונו שוקלת ערעור.
אחד הרכיבים המשמעותיים בהחלטה, הוא הקביעה כי תוצרים מסוימים שהופקו באמצעות סונו היו דומים במידה רבה ליצירות מקוריות מוכרות. ג'מה טענה כי דמיון כזה מלמד שהמערכת לא רק “למדה סגנון” באופן כללי, אלא שמרה או שיחזרה רכיבים אקספרסיביים מוגנים מן היצירות ששימשו אותה.
מדובר בנקודה חשובה במיוחד: ההבחנה בין לימוד השראה או סגנון כללי, שאינם מוגנים כשלעצמם בדיני זכויות יוצרים, לבין שימור או שחזור של מרכיבים מקוריים ומוגנים מתוך יצירה קיימת.
החשיבות האפשרית של ההחלטה אינה מוגבלת לתחום המוזיקה. היא עשויה להשפיע על האופן שבו בתי משפט ורגולטורים יתייחסו למערכות בינה מלאכותית גנרטיבית בתחומים נוספים, כגון וידאו, פרסום, משחקים, תוכן שיווקי, עיצוב, טקסט ותוכן אודיו־ויזואלי.
החלטות רבות בתחום הבינה המלאכותית מתמקדות בשאלה האם אימון מודל על יצירות מוגנות הוא כשלעצמו שימוש מותר או מפר. במקרה זה, לפי הדיווחים, בית המשפט בחן גם את שלב הפלט: האם המערכת מפיקה תוצרים הדומים באופן ממשי ליצירות מוגנות. שילוב זה בין שאלת האימון לבין שאלת התוצר הסופי הופך את ההחלטה למשמעותית במיוחד.
מבחינה עסקית, ההחלטה מחזקת את הטענה של בעלי זכויות וארגוני ניהול זכויות, כי שימוש מסחרי בקטלוגים מוזיקליים (או כל יצירה מוגנת מכל סוג), לצורך פיתוח מערכות AI, אינו יכול להיעשות ללא הסדרה חוזית ורישוי מתאים. במקביל, היא עשויה לעודד פיתוח מודלים עסקיים המבוססים על מאגרי אימון מורשים, חלוקת הכנסות, מנגנוני opt out, מערכות זיהוי דמיון ותיעוד טוב יותר של מקורות הנתונים.
אף שההחלטה בעניין ג'מה נגד סונו עוסקת במוזיקה, הלקח הפרקטי שלה רחב יותר. הסוגיות שהתעוררו בהליך אינן ייחודיות רק לשירים, מלודיות או הרמוניות. הן נוגעות לשתי שאלות יסוד המלוות כמעט כל מערכת בינה מלאכותית גנרטיבית: על אילו תכנים המערכת אומנה, ומה בדיוק היא מפיקה כאשר משתמשים בה.
לכן, ההחלטה עשויה להיות רלוונטית גם למערכות היוצרות טקסטים, תמונות, וידאו, קוד, עיצובים, חומרים שיווקיים, קמפיינים פרסומיים, משחקים או מוצרים דיגיטליים. בכל התחומים הללו עשויה להתעורר אותה שאלה עקרונית: האם המערכת רק למדה מאפיינים כלליים, רעיונות, סגנון או דפוסים שאינם מוגנים כשלעצמם, או שמא היא משמרת ומפיקה מחדש רכיבים מקוריים ומוגנים מתוך יצירות קיימות.
ההבחנה הזו חשובה במיוחד. דיני זכויות יוצרים אינם מגינים בדרך כלל על סגנון, רעיון, ז׳אנר, טכניקה או השראה כללית. לעומת זאת, הם כן מגינים על ביטוי מקורי קונקרטי. לכן, הסיכון המשפטי גובר כאשר תוצרמערכת בינה מלאכותית דומה באופן ממשי ליצירה קיימת, כאשר הוא משחזר מרכיבים מזוהים מתוכה, או כאשר ההוראות למערכת מכוונות אותה לחקות יצירה, אמן, מותג, דמות, עיצוב, קוד או תוכן מוגן מסוים
מבחינת חברות המשתמשות במערכת בינה מלאכותית הלקח אינו להימנע משימוש בבינה מלאכותית, אלא להשתמש בה בזהירות ובתיעוד מתאים. גם כאשר מדובר בכלי שאינו מוזיקלי, חשוב לבדוק את תנאי השימוש של הספק, את ההצהרות שלו ביחס למקורות האימון, את היקף הרישיון שניתן בתוצרים, את מגבלות השימוש המסחרי, ואת מנגנוני האחריות והשיפוי במקרה של טענת הפרה.
הדברים חשובים במיוחד כאשר התוצר מיועד לשימוש חיצוני או מסחרי, כגון קמפיין פרסומי, סרטון, אתר אינטרנט, מצגת למשקיעים, מוצר דיגיטלי, משחק, אריזה, עיצוב ממשק או תוכן ברשתות חברתיות. במקרים כאלה, אין להתייחס לתוצר כאל "בטוח לשימוש" רק משום שהוא נוצר באמצעות מערכת בינה מלאכותית. ככל שהחשיפה העסקית גבוהה יותר, כך גובר הצורך בבבדיקת דמיון, תיעוד ההוראות למערכת ותהליך העבודה, ולעיתים clearance משפטי.
בהתאם, ארגונים צריכים לשקול לאמץ נהלים פנימיים לשימוש בכלי בינה מלאכותית גנרטיביים. נהלים אלה יכולים לכלול איסור או בקרה על הוראות המבקשות לחקות יצירה, אמן, מותג, דמות או מוצר ספציפיים; הבחנה בין שימוש פנימי לשימוש מסחרי; תיעוד של הכלי שבו נעשה שימוש ושל ההוראות המרכזיות; ובדיקה משפטית מוקדמת לתוצרים בעלי חשיפה גבוהה.
עם זאת, חשוב להימנע מהסקת מסקנות גורפות מדי. ההחלטה בעניין סונו אינה קובעת שכל אימון של מערכת בינה מלאכותית על יצירות מוגנות הוא בהכרח מפר, ואינה שוללת שימוש בכלים גנרטיביים בתחומים אחרים. בשלב זה מדובר בהחלטה של ערכאה ראשונה בגרמניה, אשר לפי הדיווחים עשויה להיות מושא לערעור. לכן, נכון לראות בה איתות חשוב במסגרת מגמה מתפתחת, ולא כלל סופי ומוחלט.
הלקח הרחב הוא מעשי: כאשר משתמשים במערכת בינה מלאכותית ליצירת תוכן, השאלה אינה רק מה הכלי מסוגל להפיק, אלא גם מהיכן הגיעו הנתונים, מה מתירים תנאי השימוש, עד כמה התוצר קרוב לתוכן קיים, ומי נושא בסיכון אם תעלה טענת הפרה.
ההבחנה בין אימון המודל לבין הפלט
מבחינה פרקטית, חשוב להפריד בין שני שלבים שונים.
שלב האימון או הפיתוח של המודל: בשלב זה יש לבחון אילו יצירות שימשו לאימון, האם הן מוגנות בזכויות יוצרים, האם קיים רישיון מתאים, האם חל חריג בדין הרלוונטי, והאם השימוש נעשה למטרות מסחריות.
שלב הפלט והשימוש בתוצר: גם אם המודל עצמו פותח בידי ספק חיצוני, המשתמש העסקי עדיין צריך לשאול האם התוצר שנוצר דומה ליצירה קיימת, האם הוא כולל מלודיה, הרמוניה, מילים, הקלטה, קול, עיבוד או מאפיינים מוגנים, והאם ניתן להשתמש בו בפרסומת, סרטון, משחק, מוצר או קמפיין ציבורי.
ההחלטה בעניין סונו מזכירה כי סיכון זכויות היוצרים אינו נעצר בשאלה “מי אימן את המודל”. גם מי שמשתמש בתוצר לצורך מסחרי עשוי להידרש לבצע בדיקות מתאימות, במיוחד כאשר התוצר נשמע דומה ליצירה מוכרת או כאשר ההוראות למערכת ביקשו במפורש לחקות סגנון, אמן, להקה או שיר מסוים.
היבט אירופי וחוצה גבולות
אחת הנקודות החשובות שעלו בהחלטה היא הטענה כי גם אם חלק מהפעילות הטכנולוגית, כגון אימון המודל, בוצע מחוץ לגרמניה או מחוץ לאירופה, עדיין עשויה להיות משמעות משפטית לכך שהשירות נגיש למשתמשים באירופה, שהתוצרים נוצרים או מופצים שם, או שההפרה הנטענת מתרחשת בשוק האירופי.
לכן, חברותAI הפועלות באופן גלובלי אינן יכולות להסתפק בבחינת הדין במקום שבו נמצאים השרתים או צוות הפיתוח. כאשר השירות מוצע למשתמשים באירופה, או כאשר התוצרים מיועדים לשימוש מסחרי במדינות אירופיות, יש לבחון גם את דיני זכויות היוצרים המקומיים, את כללי האיחוד האירופי ואת עמדת ארגוני ניהול הזכויות הרלוונטיים.
עבור חברות ישראליות, המשמעות הפרקטית ברורה: גם אם הפיתוח נעשה בישראל, בארצות הברית או בענן של ספק בינלאומי, שימוש מסחרי במוזיקה או בתוכן שנוצרו באמצעות מערכות AI בקמפיין הפונה לשוק האירופי עשוי להצריך בדיקה נפרדת של סיכוני זכויות יוצרים באירופה
מה ההחלטה אינה אומרת
חשוב לא לקרוא את ההחלטה באופן רחב מדי.
ההחלטה אינה קובעת שכל שימוש בבינה מלאכותית ליצירת מוזיקה מפר זכויות יוצרים. היא אינה שוללת פיתוח של כלי AI מוזיקליים. היא גם אינה קובעת, כלל גורף שלפיו כל אימון של מודל על יצירות מוגנות הוא בהכרח מפר בכל נסיבות
המסר זהיר יותר: כאשר מערכת בינה מלאכותית עושה שימוש ביצירות מוגנות ללא רישיון, וכאשר קיימות אינדיקציות לכך שהתוצרים משחזרים או דומים באופן ממשי לרכיבים מוגנים ביצירות קיימות, הסיכון המשפטי עולה משמעותית.
בנוסף, יש לזכור כי דיני זכויות יוצרים מבחינים בין רעיונות, סגנון, ז׳אנר או השראה כללית, שאינם מוגנים כשלעצמם, לבין ביטוי מקורי קונקרטי, כגון מלודיה, מילים, עיבוד או רכיבים מוזיקליים מוגנים. הגבול בין השניים עשוי להיות מורכב במיוחד כאשר מדובר בתוצרים שנוצרו באמצעות AI.
השלכות פרקטיות
לחברות המפתחות מערכות AI
חברות המפתחות מודלים או כלים ליצירת מוזיקה ותוכן צריכות לבצע מיפוי מסודר של מקורות האימון. השאלה הראשונה אינה רק האם המודל “עובד”, אלא האם ניתן להסביר מהיכן הגיעו הנתונים, מהו בסיס השימוש בהם, והאם קיימים רישיונות או חריגים רלוונטיים.
כדאי לבחון מעבר למאגרי אימון מורשים, הסכמי רישוי עם בעלי זכויות או ארגוני ניהול זכויות, מנגנוני הסרה או opt out ותיעוד פנימי של החלטות ביחס לנתוני אימון. ככל שהמודל מיועד לשימוש מסחרי רחב, כך גובר הצורך בתשתית רישוי ותיעוד
מומלץ גם לפתח מנגנונים טכנולוגיים ומשפטיים לצמצום הסיכון שהתוצרים ישחזרו יצירות קיימות. למשל, בדיקות דמיון, חסימת הוראות המבקשות לחקות שיר או אמן מסוים, הגבלות על יצירת תוצרים קרובים מדי ליצירות מוכרות, ותנאי שימוש ברורים ביחס לאחריות המשתמש.
לחברות המשתמשות בכלי AI חיצוניים
לקוחות עסקיים המשתמשים בכלים חיצוניים ליצירת מוזיקה, וידאו או תוכן שיווקי אינם צריכים להניח שהסיכון נמצא כולו אצל ספק מערכות ה- AI. לפני שימוש מסחרי בתוצר, יש לבדוק את תנאי השימוש של הכלי, את היקף הרישיון הניתן למשתמש, את ההחרגות, את מדיניות השיפוי ואת השאלה האם הספק מתחייב שלא להשתמש בנתונים או בתוצרים באופן שיוצר סיכון נוסף.
בפרט, יש להיזהר משימוש בתוצרים שנוצרו בעקבות הוראות המבקשות ליצור שיר “בסגנון של” אמן מסוים, לגרום לתוצר “להישמע כמו” שיר מוכר, או להתייחס לשיר, להקה, אמן או הקלטה ספציפיים. גם אם התוצר אינו כולל העתקה מילולית, דמיון משמעותי במלודיה, בקצב, בהרמוניה, בעיבוד או בתחושה הכוללת עשוי ליצור סיכון.
לפרסום, שיווק, וידאו ומשחקים
כאשר התוצר מיועד לקמפיין פרסומי, סרטון שיווקי, משחק, מוצר, פודקאסט, אירוע, אפליקציה או שימוש ציבורי אחר, אין להתייחס אליו כאל “תוכן חופשי” רק משום שנוצר על-ידי AI. במקרים כאלה מומלץ לבצע בדיקת clearance, במיוחד כאשר מדובר בתוצר מוזיקלי מרכזי או בשימוש בעל חשיפה גבוהה.
בדיקת clearance צריכה לכלול, לפי הצורך, האזנה מקצועית, בדיקת דמיון ליצירות קיימות, בדיקת תנאי השימוש של מערכת הבינה המלאכותית בה נעשה שימוש, תיעוד ההוראות למערכת ותהליך העבודה, ובחינה האם נדרשים רישיונות נוספים מצד בעלי זכויות, חברות תקליטים, מו״לים מוזיקליים או ארגוני ניהול זכויות
להסכמים עם ספקי AI
בהסכמים עם ספקי AI חשוב להתייחס במפורש לנושאים של מקור נתוני האימון, זכויות בתוצרים, אחריות להפרת זכויות צדדים שלישיים, שיפוי, מגבלות שימוש, שימוש חוזר בתוצרים לצורך אימון, שמירת לוגים ותיעוד, ודיווח במקרה של טענת הפרה.
אין להסתפק בהצהרה כללית שלפיה “המשתמש אחראי לתוצרים” או “הספק אינו נוטל אחריות”. עבור שימושים מסחריים מהותיים, יש צורך בהקצאת סיכונים מפורטת יותר.
לנהלים פנימיים בארגון
ארגונים המשתמשים בכלי AI ליצירת תוכן צריכים לקבוע נוהל פנימי ברור. נוהל כזה יכול לכלול איסור על שימוש בהוראות המבקשות לחקות שירים, אמנים או הקלטות מסוימים; דרישה לתיעוד ההוראות והתוצרים; סיווג שימושים לפי רמת סיכון; אישור משפטי לשימושים מסחריים; ובדיקות clearance עבור קמפיינים או תוצרים בעלי חשיפה גבוהה.
בפועל, השאלה אינה אם להשתמש בכלי AI , אלא כיצד להשתמש בהם באופן מבוקר, מתועד ומודע לסיכונים.
רשימת בדיקה קצרה לשימוש מסחרי בתוצרי AI גנרטיביים
בדקו אילו נתונים ויצירות שימשו לאימון המודל, ככל שהמידע זמין.
בחנו האם קיימים רישיונות מתאימים לנתוני האימון או למאגרי התוכן.
קראו את תנאי השימוש של כלי ה- AI ובדקו האם הם מתירים שימוש מסחרי.
הימנעו מהוראות המבקשות לחקות יצירה, שיר, אמן, מותג, דמות, מוצר, להקה או הקלטה מסוימים.
תעדו את מקור התוכן, ההוראות למערכת, הגרסאות ותהליך העבודה.
שלבו בדיקת clearance לפני שימוש בקמפיין, פרסומת, סרטון, משחק, מוצר או שימוש ציבורי.
בחנו שיפוי, אחריות והקצאת סיכונים בהסכמים עם ספקי AI.
מסר מסכם
החלטת ג'מה נגד סונו אינה סוף הדרך לשימוש בבינה מלאכותית בתחום המוזיקה והתוכן. להפך, היא ממחישה עד כמה השוק הזה הופך מרכזי, מסחרי ומשמעותי.
אבל ההחלטה מחזקת מסר חשוב: זכויות יוצרים אינן נעלמות רק משום שהתוכן נוצר באמצעות מודל AI, חברות המפתחות או משתמשות בכלי AI צריכות לחשוב על זכויות יוצרים כבר בשלבי הפיתוח, הרישוי, בחירת הספקים והשימוש המסחרי, ולא רק לאחר שהתוצר כבר נוצר ופורסם.
הלקח הפרקטי הוא ברור: ככל שהשימוש מסחרי, פומבי או בעל חשיפה גבוהה יותר, כך חשוב יותר להבין מהו מקור הנתונים, מה מתירים תנאי השימוש, האם התוצר דומה ליצירה קיימת, ומי נושא באחריות אם תעלה טענת הפרה.
