תשלום שוטף לקופת גמל עבור מרכיב פיצויים המבוצע על-ידי מעסיק עבור עובדיו אינו מהווה, ככלל, הכנסה חייבת במס בשלב התשלום לקופה, אלא בשלב קבלת הסכום בידי העובדים. זאת, כל עוד סכומי ושיעורי התשלום לקופה אינם עולים על תקרות הפיצויים הקבועות בסעיף 3(ה3) לפקודת מס הכנסה. נושא הפרשת היתר לפיצויים הוסדר במסגרת תיקון מס' 232 לפקודה שנכנס לתוקף בתחילת 2017, לאחר שנים בהן חלה לאקונה בנושא.
תשלום שוטף לקופת גמל עבור מרכיב פיצויים המבוצע על-ידי מעסיק עבור עובדיו אינו מהווה, ככלל, הכנסה חייבת במס בשלב התשלום לקופה, אלא בשלב קבלת הסכום בידי העובדים. זאת, כל עוד סכומי ושיעורי התשלום לקופה אינם עולים על תקרות הפיצויים הקבועות בסעיף 3(ה3) לפקודת מס הכנסה. נושא הפרשת היתר לפיצויים הוסדר במסגרת תיקון מס' 232 לפקודה שנכנס לתוקף בתחילת 2017, לאחר שנים בהן חלה לאקונה בנושא.
במהלך השנים האחרונות אומצה בישראל פרקטיקה במסגרתה מעסיקים רבים פתחו פוליסות ביטוח חסכון "פרט" (שאינן מוכרות כקופת גמל) לצורך חיסכון כספים נוספים לטובת מענקי הפרישה של העובדים (פוליסות כאלו כונו גם "פוליסות תגמול נדחה"). הבעלות בפוליסות הפרט הינה של המעסיקים, כאשר העובדים רשומים כמבוטחים ומוטבים. הכספים שבפוליסות הושקעו ונשאו רווחים, וכן נרשמו כנכס של המעסיקים בתקופה שעד פדיונם. המעסיקים לא ניכו הוצאה בגין ההפקדה לפוליסות. בעת סיום ההעסקה, המעסיק (בעל הפוליסה) היה רשאי למשוך את הכספים שנחסכו בפוליסה באמצעות הגשת בקשה לחברת הביטוח. בהתאם, המעסיק שילם את הסכום שנמשך לעובד כמענק פרישה וניכה מס לפי ההוראות החלות על תשלום מענקי פרישה.
העמדה הפרשנית המקובלת היתה שהסדר פוליסות הפרט כאמור אינו יוצר אירוע מס במועד פתיחת הפוליסות או במועד ההפקדה אליהן, אלא בעת המשיכה והתשלום לעובד. עמדה זו מבוססת על היעדר זכויות שימוש בכספים לעובדים במהלך חיי הפוליסה, על בעלות המעסיק בפוליסה, וכיוצ"ב. עמדה זו אף קיבלה חיזוק בעקבות מתן החלטת מיסוי לחברת חשמל – במסגרת שינוי ארגוני – בנסיבות של הפקדות דומות לפוליסות פרט, החלטה שניתנה במהלך שנת 2018.
ואולם, לאחרונה ניתן פסק דין חדש בנושא בביהמ"ש המחוזי ת"א-יפו בהקשר של מספר חברות ישראליות מקבוצת SAP. באותו מקרה, החברות-המעסיקות הנהיגו הסדר תגמול ייחודי לעובדיהן הבכירים, במסגרתו אותם עובדים יכלו לבחור להפחית שיעור מסוים משכרם החודשי ומהבונוס השנתי, כאשר הסכומים המופחתים הופקדו ע"י המעסיקות בפוליסות פרט ושולמו לעובדים הרלבנטיים עם סיום יחסי העבודה (דיווח מס כמענק פרישה). פקידי השומה הרלבנטיים שבחנו את הנושא, במסגרת ביקורות ניכויים בחברות המעסיקות, קבעו כי ההפקדות לפוליסות הפרט שבהסדר מהוות תשלום הכנסת עבודה במועד ביצוען ובהתאם חייבו את המעסיקות במס ניכויים ובקנסות.
בית המשפט דחה את הערעורים של החברות-המעסיקות ופסק, כי ההפקדות לפוליסות הפרט מהוות בנסיבות העניין הכנסת עבודה לעובדים החייבת בניכוי מס כבר במועד ההפקדה. פסיקה זו התבססה על שלל נימוקים מגוונים. כן נקבע כי המערערות זכאיות לניכוי ההוצאה בגין הפקדת הסכומים בפוליסות. בית המשפט ויתר למעסיקות על קנס אי-הניכוי לאחר שקבע שאי הניכוי לא נעשה ללא הצדק סביר.
לאור פסק הדין החדש, אנו ממליצים לכל מעסיק שאימץ הסדר דומה בעבר לבחון מחדש את השלכות המס החלות על ההסדר, וכן אם נדרש שינוי בהסדר התגמול, בחוזי ההעסקה של העובדים או בהסכם הקיבוצי החל במקום העבודה, לאור המגבלות שעולות מפסק הדין.
יש לקחת בחשבון שיתכן ויוגש ערעור על פסק הדין הנ"ל לבית המשפט העליון, ועל כן חשוב להמשיך להתעדכן בנושא.
