ההתפתחויות האחרונות בבריטניה ובארצות הברית ממחישות עד כמה סוגיית היחס בין בינה מלאכותית לזכויות יוצרים עדיין רחוקה מהכרעה רגולטורית יציבה. אף ששתי המדינות עוסקות באותה שאלה יסודית, שעניינה מה מותר לעשות ביצירות מוגנות לצורך אימון מודלים, הן מאותתות כיום על כיוונים שונים. בריטניה נסוגה מן המודל שקידמה קודם לכן, ואילו בארצות הברית הממשל מעדיף שלא לקבוע הסדר חקיקתי ישיר בשלב זה ולהותיר את שאלת הליבה להכרעת בתי המשפט. עבור עסקים, יוצרים ובעלי זכויות, המשמעות היא אחת: אי-הוודאות נמשכת.
ב-18 במרץ 2026 הודיעה ממשלת בריטניה על שינוי מהותי בגישתה לסוגיית השימוש ביצירות מוגנות לצורך אימון מערכות בינה מלאכותית. הממשלה חזרה בה מן התמיכה במודל שאותו קידמה בעבר, שלפיו ניתן יהיה לאמן מודלים על יצירות מוגנות שאליהן קיימת גישה כדין, בכפוף לזכותם של בעלי הזכויות להודיע כי אינם מסכימים לשימוש כזה.
מדובר בשינוי משמעותי במיוחד, משום שהמודל הזה עמד בלב ההתייעצות הציבורית שפרסמה הממשלה בדצמבר 2024 בנושא זכויות יוצרים ובינה מלאכותית. באותה עת סברה הממשלה כי ניתן יהיה לשלב בין עידוד חדשנות בתחום הבינה המלאכותית לבין שמירה על שליטה מסוימת בידי בעלי הזכויות. בפועל, דווקא מרכיב ההחרגה, מנגנון ה-opt-out, הפך למוקד ההתנגדות.
הביקורת מצד התעשיות היצירתיות הייתה חריפה ורחבה. יוצרים, מו״לים, גופי תקשורת ובעלי זכויות נוספים טענו כי בהיעדר שקיפות אמיתית, מנגנון כזה אינו מספק הגנה ממשית. מבחינתם, לא די במתן זכות עקרונית להתנגד, כאשר בפועל קשה לדעת אילו יצירות שימשו לאימון, מתי נעשה בהן שימוש, ובאיזה היקף. הודעת הממשלה ממרץ 2026 שיקפה את עוצמת ההתנגדות הזאת, כאשר ציינה כי ההצעה נדחתה על ידי רוב מכריע של התעשיות היצירתיות.
הודעת הממשלה אינה מציגה בשלב זה מודל חלופי סדור. תחת זאת, בריטניה הבהירה כי אין לה עוד חלופה מועדפת, וכי היא מבקשת להמשיך לבחון את האפשרויות השונות. במילים אחרות, לא מדובר בהחלפת כיוון מלאה במודל חדש, אלא בנסיגה מן ההצעה הקודמת מבלי לאמץ תחתיה משטר חדש.המשמעות המעשית ברורה. בריטניה לא יצרה מסלול חקיקתי חדש שיאפשר אימון בינה מלאכותית על יצירות מוגנות באופן רחב. מנגד, היא גם לא גיבשה בשלב זה מנגנון שלם אחר שיספק ודאות לבעלי הזכויות. התוצאה היא מרחב רגולטורי שעדיין מצוי בתנועה, ושבו קיים קושי להעריך כיצד ייראה ההסדר העתידי, אם וכאשר יגובש.
על אף הנסיגה מן המודל הקודם, הממשלה לא זנחה את העיסוק בתחום. מן הפרסומים שפורסמו במרץ 2026 עולה כי הדגש עבר לשורה של מהלכים הדרגתיים וזהירים יותר. אחד הצירים המרכזיים הוא המשך איסוף המידע והעמקת בחינת המדיניות. הממשלה מבקשת להמשיך ולבדוק כיצד הדין הקיים חל על פיתוח ושימוש בבינה מלאכותית, לבחון את ההתפתחויות הבינלאומיות, ולעקוב אחר המתרחש בשוק. גישה זו מלמדת כי לעת עתה היא מעדיפה תהליך מצטבר של לימוד והתאמה, ולא מהלך חקיקתי רחב ומהיר.
ציר מרכזי נוסף הוא שקיפות. הממשלה מייחסת כיום חשיבות רבה יותר לשאלה כיצד ניתן לאפשר לבעלי זכויות להבין אם נעשה שימוש ביצירותיהם לצורכי אימון, וכן כיצד ראוי לייצר שקיפות גם ביחס לפלטים של מערכות בינה מלאכותית. מדובר בשינוי בעל משמעות. אם בעבר עמד במרכז הדיון עצם האפשרות להכיר בשימוש לצורך אימון כקטגוריה מותרת, הרי שכעת הדגש עובר לשאלה מי יודע מה, ומי יכול לעמוד על זכויותיו בפועל. לצד זאת, הממשלה הודיעה על הקמת צוות משימה לבחינת סימון של תכנים שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית. אף שמדובר במהלך נפרד משאלת השימוש ביצירות לצורך אימון, הקשר ברור: שקיפות כלפי השוק, כלפי בעלי זכויות וכלפי ציבור המשתמשים הופכת לכלי רגולטורי מרכזי.
תחום נוסף שנכנס עתה למוקד הוא סוגיית ההעתקים הדיגיטליים. הממשלה הודיעה על כוונתה לקיים התייעצות בנושא זה, מתוך הכרה בכך שהאפשרות לשכפל קול, דמות או מאפיינים מזהים אחרים של אדם באמצעות בינה מלאכותית מעוררת שאלות ייחודיות, שאינן נפתרות בהכרח באמצעות הכלים המשפטיים הקיימים.
לבסוף, נראה כי לפחות בעת הזו, בריטניה בוחרת שלא להתערב באופן מיידי בהתפתחותו של שוק הרישוי המסחרי. דוח הממשלה מתייחס להתהוותם של מודלים מסחריים להסדרת שימושים לצורכי אימון, אך בשלב זה אינו מבקש לכפות עליהם מסגרת חקיקתית חדשה. יש בכך ביטוי להעדפה לבחון תחילה כיצד השוק מתפתח, לפני קבלת החלטה אם נדרשת התערבות נורמטיבית ישירה.
מבחינת חברות המפתחות או מפעילות מערכות בינה מלאכותית, המסר המרכזי מן ההתפתחות הבריטית הוא שאין עדיין מסלול בטוח וברור. לא קיים כיום היתר חקיקתי רחב לאמן מודלים על יצירות מוגנות רק משום שהייתה אליהן גישה כדין. ממילא, כל הנחה שלפיה בריטניה עומדת לאמץ בקרוב משטר מקל בתחום זה אינה יכולה עוד לשמש בסיס נוח לקבלת החלטות.
בה בעת, הדגש הגובר על שקיפות מעצים את חשיבותם של תיעוד, ממשל פנימי מסודר ובחינה מוקדמת של מקורות הנתונים. ככל שהדיון הציבורי והרגולטורי יעבור משאלת העיקרון אל שאלת היכולת לעקוב, להוכיח ולנהל סיכונים, כך תגבר חשיבותם של מנגנונים פנימיים שיאפשרו לחברות לדעת מאין הגיעו נתוני האימון, באילו תנאים נעשה בהם שימוש, ואילו התחייבויות חוזיות חלות עליהם.
גם הרישוי צפוי להוסיף ולמלא תפקיד מרכזי. בהיעדר רפורמה חקיקתית שמעניקה ודאות רחבה, הסדרה חוזית ומסחרית תישאר ככל הנראה אחד הכלים המרכזיים לניהול סיכון ולהשגת ודאות יחסית.
מנקודת מבטם של יוצרים, מו״לים ובעלי זכויות אחרים, הודעת ממשלת בריטניה היא התפתחות חשובה. היא מלמדת כי הממשלה אינה מוכנה, לפחות בשלב זה, לקדם מודל שלפיו אימון על יצירות מוגנות יתאפשר כברירת מחדל, ורק התנגדות אקטיבית מצד בעלי הזכויות תוציא יצירות מגדר השימוש המותר.
עם זאת, אין פירוש הדבר שבעלי הזכויות קיבלו מענה מלא לחששותיהם. לא הוצגה עדיין מסגרת חדשה שלמה שתספק מנגנוני שקיפות, אכיפה או חיזוק כוח מיקוח. לכן, גם לאחר הנסיגה מן המודל הקודם, בעלי זכויות עדיין נדרשים להסתמך על הדין הקיים, על כלים חוזיים, ועל אמצעים טכנולוגיים שונים כדי להגן על יצירותיהם ולנהל שימושים פוטנציאליים בהן.
ההתפתחויות הצפויות בנושאי שקיפות, סימון תכנים והעתקים דיגיטליים עשויות אמנם להעניק בעתיד כלים מעשיים נוספים, אך בשלב זה הן בעיקר מבשרות על כיוון אפשרי, ולא על מסגרת מחייבת מוגמרת.
על רקע השינוי הבריטי, בולטת הגישה האמריקאית כגישה שונה למדי. במסגרת המדיניות הפדרלית שפורסמה במרץ 2026, הממשל האמריקאי הביע את עמדתו שלפיה אימון מודלים של בינה מלאכותית על חומרים המוגנים בזכויות יוצרים אינו מפר את דיני זכויות היוצרים. לצד זאת, הממשל הכיר בכך שקיימות גם טענות מנוגדות, ולכן סבר כי שאלת הליבה הזו צריכה להתברר בבתי המשפט, ולא באמצעות חקיקה של הקונגרס.
עמדה זו מעניינת במיוחד משום שהיא משלבת בין הבעת עמדה נורמטיבית ברורה יחסית לבין ריסון מוסדי. מצד אחד, הממשל אומר מהו, לדעתו, הכיוון המשפטי הנכון. מצד אחר, הוא אינו מבקש שהקונגרס יקבע הסדר חקיקתי שיכריע בשאלה כבר כעת, אלא מעדיף להותיר את המלאכה לפסיקה המתפתחת.
בד בבד, הממשל כן מציע לבחון צעדים חקיקתיים בתחומים נלווים. כך למשל, הוא ממליץ לשקול מסגרות שיאפשרו לבעלי זכויות לנהל משא ומתן קולקטיבי על תמורה מול ספקי בינה מלאכותית, מבלי להיחשף לסיכון לפי דיני ההגבלים העסקיים. ואולם, גם כאן ההסתייגות חשובה: הממשל אינו ממליץ לקבוע בחקיקה מתי נדרש רישוי או אם בכלל הוא נדרש.
בנוסף, הממשל ממליץ לשקול יצירת מסגרת פדרלית להגנה מפני שימוש בלתי מורשה בהעתקים דיגיטליים של קול, דמות או מאפיינים מזהים אחרים, תוך שמירה על חריגים ברורים לביטויים המוגנים על ידי התיקון הראשון לחוקה, ובהם פרודיה, סאטירה ודיווח חדשותי. לבסוף, המסמך האמריקאי מדגיש כי הקונגרס נדרש להמשיך לעקוב אחר הפסיקה והאכיפה בתחום, ולבחון בעתיד אם מתעורר צורך בצעדים משלימים לנוכח מאפייניה הייחודיים של הבינה המלאכותית.
כאשר מציבים זו לצד זו את ההתפתחויות בבריטניה ובארצות הברית, מתחדדת תמונה של שתי אינטואיציות רגולטוריות שונות.
בריטניה בחרה לסגת מן המודל שקידמה, בעקבות התנגדות פוליטית וציבורית ניכרת, ולעבור לגישה זהירה ומדורגת יותר, המבקשת להתמקד בשקיפות, בשליטת יוצרים, בסימון תכנים ובהסדרה אפשרית של סוגיית ההעתקים הדיגיטליים. ארצות הברית, לעומתה, אינה מציעה בשלב זה רפורמה חקיקתית שתכריע במישרין את שאלת אימון המודלים על יצירות מוגנות, אלא מבכרת להשאיר את שאלה זו להכרעת בתי המשפט, תוך בחינה של צעדים חקיקתיים נקודתיים בסוגיות משיקות.
במובן זה, בריטניה משדרת כיום זהירות מחודשת כלפי התערבות חקיקתית רחבה, ואילו ארצות הברית משדרת נכונות להשלים, לפחות לעת עתה, עם התפתחות הדרגתית של הדין באמצעות המערכת השיפוטית.
הן בריטניה והן ארצות הברית מכירות בכך שסוגיית השימוש ביצירות מוגנות לצורך אימון בינה מלאכותית מציבה שאלות יסוד מורכבות של חדשנות, קניין רוחני, שוק ותחרות. ואולם, במקום לאמץ בשלב זה הסדרים ברורים וחד משמעיים, שתיהן בוחרות בדרך זהירה יותר, כל אחת בדרכה שלה.
בבריטניה, הזהירות באה לידי ביטוי בנסיגה מן המודל שהוצע בעבר ובהעדפת המשך גיבוש מדיניות. בארצות הברית, הזהירות באה לידי ביטוי בהותרת שאלת הליבה להכרעת בתי המשפט, תוך בדיקה אם יש מקום לחקיקה ממוקדת בסוגיות משיקות.
עבור חברות בינה מלאכותית, בעלי זכויות וגורמים מסחריים הפועלים בזירה הבינלאומית, התמונה ברורה: ההסדרים עדיין אינם יציבים, השונות בין תחומי השיפוט הולכת ומתחדדת, והצורך בניהול סיכונים מושכל, בתיעוד, בבחינה חוזית ובמעקב שוטף אחר ההתפתחויות, רק הולך וגובר.
