בפורום בכירי ענף המסים של Duns100 שהתקיים בשבוע שעבר, עו"ד ליאור נוימן, שותף וראש מחלקת המסים בש. הורוביץ, העלה סוגיה שמעסיקה כיום נישומים רבים הנקלעים לדיון מול רשות המסים: הגבולות של קנס הגירעון.
לדבריו, הטלת קנסות גירעון הופכת בשנים האחרונות לחלק כמעט אוטומטי מהליכי השומה ונעשה בה שימוש לרעה על ידי חלק מנציגי פקיד השומה – קנס גירעון יש להטיל במקרים של התנהלות מרמתית, כוזבת או רשלנית מאוד מצד הנישום ולא כאשר עסקינן במחלוקת פרשנית לגיטימית. נוימן מדגיש כי ההבחנה הזו קריטית, וכי הסתמכות בזמן אמת על ייעוץ משפטי מקצועי היא אינדיקציה חשובה להתנהלות בתום לב שאין בצידה רשלנות ואשר בגינה אין ולא ניתן להטיל קנס גירעון.
בהקשר זה הוא מפנה לפסיקה טרייה וחשובה בעניין קיו סייבר טכנולוגיות: למרות שטענת המלאכותיות של הנישום שם נדחתה, נקבע כי אין בכך כשלעצמו כדי להצדיק הטלת קנס גירעון בגין אי-ניכוי מס במקור – זו תזכורת חשובה לגבולות סמכות הטלת הקנס.
מה המשמעות של הפסיקה הזו על אופן ניהול הליכי שומה מול רשות המסים, ואיך היא משפיעה על האיזון שבין אכיפה לוודאות מיסויית?
