בית המשפט הפדרלי לערעורים בארה"ב קבע כי השימוש שעשתה נטפליקס בקטע וידאו קצר מתוך לוויה במסגרת הסדרה הדוקומנטרית Tiger King: Murder, Mayhem and Madness מהווה שימוש הוגן. ההחלטה ניתנה במסגרת הסכסוך בין נטפליקס ל-Whyte Monkee Productions, לאחר שבית המשפט עצמו בחן מחדש החלטה קודמת משנת 2024, שבה הועלו ספקות ביחס לתחולת הגנת השימוש ההוגן על אותו קטע.
הסדרה "Tiger King" שעלתה בנטפליקס במרץ 2020, עסקה בעולמם של בעלי גני חיות פרטיים בארה״ב, ובמרכזה דמותו שלJoe Exotic . במסגרת הסדרה שולבו מספר קטעי וידאו שצולמו על ידי טימותי ספי, אשר עבד בעבר כצלם עבור הפארק של ג'ו אקזוטיק.
ספי ו-Whyte Monkee Productions הגישו תביעת זכויות יוצרים נגד נטפליקס ונגד חברת ההפקה Royal Goode Productions, בטענה כי נעשה שימוש בלתי מורשה בשמונה קטעי וידאו שצילם ספי. ביחס לשבעה מהקטעים, בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר ביצירות שנוצרו במסגרת עבודתו של ספי ,ולכן אינן בבעלותו, או שהשימוש בהן אינו מהווה הפרה של זכות יוצרים. המחלוקת המרכזית שנותרה נגעה לקטע השמיני: סרטון מתוך טקס הלוויה של טראוויס מלדונדו ,בן זוגו של ג'ו אקזוטיק, שצולם לאחר שספי כבר סיים את עבודתו בפארק.
נטפליקס השתמשה בסדרה בקטע קצר מתוך סרטון הלוויה. מדובר היה בכ-66 שניות בלבד מתוך סרטון ארוך יותר. הערכאה הראשונה קבעה כי השימוש בקטע זה מהווה שימוש הוגן. בשנת 2024 הפך בית המשפט לערעורים חלקית את ההכרעה וקבע כי יש לבחון מחדש את השאלה אם השימוש אכן טרנספורמטיבי (כלומר, שהשימוש ביצירה הקיימת לא רק מעתיק או מחליף אותה, אלא מעניק לה מטרה, הקשר, משמעות או תפקיד חדשים במסגרת היצירה החדשה) מספיק, בין היתר לאור פסק הדין של בית המשפט העליון בארה״ב בעניין Warhol. לאחר מכן נעתר בית המשפט לבקשת נטפליקס לשמוע טיעונים נוספים, בין היתר בשל ההשלכות האפשריות של ההכרעה על יצירה דוקומנטרית.
בפסק הדין בעניין Andy Warhol Foundation v. Goldsmith, בית המשפט העליון בארה״ב בחן האם שימוש שעשה אנדי וורהול בצילום של הזמר Prince מהווה שימוש הוגן. בית המשפט קבע כי עצם העובדה שיצירה חדשה מוסיפה סגנון, משמעות או מסר חדשים אינה מספיקה כשלעצמה כדי להפוך את השימוש להוגן. יש לבחון את מטרת השימוש הספציפי: במקרה הנדון, גם הצילום המקורי וגם יצירת וורהול שימשו בסופו של דבר לצורך מסחרי דומה: רישוי תמונה של Prince למגזין. לכן, לפחות ביחס לשיקול הראשון שלהגנת השימוש ההוגן, השימוש של קרן וורהול לא נחשב טרנספורמטיבי במידה שמצדיקה שימוש ללא רשות. פסק הדין חידד כי טרנספורמטיביות אינה “מילת קסם”, וכי גם יצירה בעלת אופי אמנותי חדש עשויה להפר זכויות אם היא מתחרה באותו שוק ובאותה מטרה של היצירה המקורית.
בהחלטה החדשה, בית המשפט שב ואישר את ההכרעה לטובת נטפליקס. בית המשפט קבע כי השימוש של נטפליקס בקטע הלוויה מתאים באופן מובהק לשימוש המקובל בקטעי ארכיון קצרים ביצירות דוקומנטריות, וכי מדובר בשימוש שהיה “טרנספורמטיבי במידה משמעותית".
במילים פשוטות: בית המשפט לא ראה ב- Tiger Kingתחליף לסרטון הלוויה המקורי. הוא ראה בסדרה יצירה דוקומנטרית רחבה יותר, שעשתה שימוש מוגבל בקטע קיים כדי לספר סיפור אחר על ג'ו אקזוטיק ,דמותו, סביבתו, וההקשר הרחב של הסדרה.
השיקול הראשון – מטרת ואופי השימוש – עמד במרכז ההכרעה. נטפליקס לא השתמשה בסרטון הלוויה כדי לשחזר את טקס הלוויה כשלעצמו, או כדי לספק לצופה תחליף לסרטון המקורי. השימוש נעשה כחלק מסדרה דוקומנטרית רחבה, שנועדה להציג ולפרש את עולמו של ג'ו אקזוטיק ואת הדמויות שסביבו. בית המשפט ראה בכך שימוש טרנספורמטיבי, המתיישב עם שימוש בקטעי ארכיון קצרים במסגרת יצירה דוקומנטרית.
לכן, עצם שילובו של תוכן קיים בתוך יצירה חדשה אינו מספיק. השאלה המרכזית היא מה נעשה עם אותו תוכן: האם הוא משמש רק כתחליף נוח לחומר מקורי, או שהוא מקבל תפקיד חדש בתוך היצירה, למשל כדי להמחיש נקודה, לבסס ביקורת, להוסיף הקשר עובדתי, או לקדם נרטיב שונה מזה של היצירה המקורית.
סרטון הלוויה היה יצירה מוגנת, אך אופיו היה בעיקר תיעודי ועובדתי. ככלל, בדין האמריקאי, השימוש ההוגן קל יותר להכרה כאשר היצירה המקורית היא בעלת אופי עובדתי או תיעודי, לעומת יצירה יצירתית מובהקת כגון סרט עלילתי, צילום אמנותי, מוזיקה או יצירה ספרותית. בפסק הדין המחוזי נקבע כי אף שהסרטון עשוי לעמוד ברף המקוריות הנדרש להגנת זכויות יוצרים, השימוש בו במסגרת Tiger King נבחן גם לאור אופיו התיעודי.
נטפליקס השתמשה רק בחלק קצר מתוך סרטון הלוויה. נקבע כי מדובר בשימוש בקטע בן כ-66 שניות. היקף מצומצם אינו מבטיח כשלעצמו הגנת שימוש הוגן, אך הוא עשוי לחזק אותה כאשר השימוש מוגבל למה שנדרש לצורך המטרה החדשה.
הלקח המעשי ברור: גם כאשר קיימת טענת שימוש הוגן, יש להקפיד על שימוש מדוד וממוקד. ככל שהשימוש רחב יותר, ארוך יותר, או כולל את “לב” היצירה המקורית, כך גדל הסיכון המשפטי.
השיקול הרביעי בוחן אם השימוש המשני פוגע בשוק הפוטנציאלי של היצירה המקורית או משמש לה תחליף. בהחלטה הקודמת משנת 2024, סבר בית המשפט כי נטפליקס לא הציגה תשתית מספקת ביחס להיעדר פגיעה בשוק.
לעומת זאת, בהכרעה החדשה בית המשפט קיבל את עמדת נטפליקס כי השימוש בקטע קצר בתוך סדרה דוקומנטרית רחבה אינו מחליף את סרטון הלוויה המקורי. מי שמבקש לצפות בסרטון הלוויה ככזה, לא יקבל תחליף מלא מצפייה בקטע קצר המשולב בפרק דוקומנטרי בעל מטרה אחרת.
פסק הדין בעניין Andy Warhol Foundation v. Goldsmith צמצם, או לפחות חידד, את האופן שבו בתי המשפט בארה״ב בוחנים “טרנספורמטיביות” במסגרת הגנת השימוש ההוגן. בעקבות פסק הדין בעניין Warhol , לא די בכך שיצירה שנייה מוסיפה משמעות חדשה או מוצגת בסגנון אחר; יש לבחון בקפידה את מטרת השימוש הספציפית ואת קרבתה למטרת היצירה המקורית.
בהחלטה הקודמת משנת 2024, בית המשפט הסתמך על פסק הדין בעניין Warhol כדי להטיל ספק בכך שהשימוש של נטפליקס היה טרנספורמטיבי מספיק, בעיקר משום שהסדרה לא “הגיבה” על סרטון הלוויה כיצירה מקורית, אלא השתמשה בו כדי לספר משהו על ג'ו אקזוטיק.
ההכרעה החדשה חשובה משום שהיא מחדדת את האיזון לאחר פסק הדין בעניין Warhol. גם אם השימוש המשני אינו ביקורת ישירה על היצירה המקורית עצמה, הוא עדיין עשוי להיחשב טרנספורמטיבי כאשר הוא משולב ביצירה דוקומנטרית רחבה, משרת מטרה חדשה, ואינו מתפקד כתחליף מסחרי ליצירה המקורית.
פסק הדין מעניק רוח גבית מסוימת ליוצרי תוכן, גופי מדיה ופלטפורמות המשתמשים בחומרי ארכיון, אך הוא אינו מעניק “רישיון פתוח” להשתמש בתכנים קיימים ללא רשות. המסר המעשי הוא שהשימוש ההוגן מתחזק כאשר מתקיימים כמה תנאים מצטברים: החומר משולב בהקשר חדש; השימוש קצר וממוקד; קיימת מטרה ברורה שאינה זהה למטרת היצירה המקורית; והשימוש אינו מחליף את השוק של היצירה המקורית.
עבור חברות עסקיות ומחלקות שיווק, ההחלטה רלוונטית במיוחד כאשר נעשה שימוש בקטעי וידאו, צילומים, פוסטים, חומרים היסטוריים, קטעי חדשות או תכנים מהרשת במסגרת סרטוני חברה, מצגות, קמפיינים או תוכן דוקומנטרי. עם זאת, שימוש מסחרי, שימוש בפרסומת, או שימוש שנועד בעיקר “להעשיר” תוכן שיווקי באמצעות יצירה קיימת, עשויים להיבחן אחרת משימוש דוקומנטרי מובהק.
כמו כן, יש לזכור כי מדובר בדין האמריקאי ובדוקטרינת השימוש ההוגן. הדין הישראלי מבוסס על דוקטרינת שימוש הוגן בעלת מאפיינים דומים בחלקם, אך הניתוח אינו זהה בהכרח. לכן, כאשר התוכן מיועד לפרסום בישראל, בארה״ב או במספר טריטוריות, יש לבצע בדיקה פרטנית לפי הדין הרלוונטי.
פסק הדין בעניין נטפליקס הוא החלטה חשובה עבור תעשיית המדיה והתוכן, במיוחד לאחר חוסר הוודאות שנוצר בעקבות פסק הדין בעניין Warhol. הוא מאשר כי שימוש קצר בקטעי ארכיון במסגרת יצירה דוקומנטרית עשוי להיחשב שימוש הוגן, גם כאשר היצירה המשנית היא מסחרית, אם השימוש משרת מטרה חדשה ואינו מחליף את השוק של היצירה המקורית.
עם זאת, ההחלטה אינה “אישור כללי” להשתמש בתכנים קיימים ללא רשות. עבור חברות, פלטפורמות, מחלקות שיווק ויוצרים, הלקח המרכזי הוא לבצע ניתוח מסודר לפני השימוש:
א. מהו התוכן המקורי?
ב. מהו היקף השימוש?
ג. מהי המטרה החדשה?
ד. האם קיימת חלופה מורשית?
ה. האם השימוש עלול לפגוע בשוק של בעל הזכויות?
במקרים המתאימים, ניתוח כזה עשוי לאפשר שימוש אחראי, יצירתי ומבוסס. זאת, מבלי לחנוק חדשנות ותוכן.
