פסק הדין של בית המשפט הפדראלי בארה״ב בעניין .Thomson Reuters v. Ross Intelligence Inc, הוא אחד מפסקי הדין החשובים עד כה במפגש שבין זכויות יוצרים לבין פיתוח מערכות בינה מלאכותית.
בית המשפט אישר את פסק הדין של הערכאה הנמוכה לטובת רוייטרס, וקבע כי השימוש שעשתה רוס בחומרים שמקורם ב־Westlaw headnotes לצורך פיתוח כלי חיפוש משפטי מבוסס AI לא חוסה תחת הגנת השימוש ההוגן.
עם זאת, חשוב להציג את פסק הדין בזהירות. הוא לא קובע שכל אימון של מערכת AI על חומר מוגן בזכויות יוצרים הוא אסור. הוא עוסק בנסיבות מסוימות מאוד: שימוש בחומרים עריכתיים משפטיים של Westlaw לצורך פיתוח כלי חיפוש משפטי מתחרה, בשוק שבו לתוכן ולרישויו יש ערך מסחרי ברור.
Westlaw הוא אחד ממאגרי המידע המשפטיים המרכזיים בארצות הברית. לצד פסקי הדין עצמם, שאינם מוגנים בזכות יוצרים, Westlaw כולל שכבה עריכתית שנכתבת על ידי עורכים משפטיים. חלק מרכזי מאותה שכבה הוא ה-headnotes: תקצירים קצרים המנסחים נקודות משפטיות מתוך פסקי דין.
בית המשפט קבע כי אותם תקצירים אינם רק העתקה של פסקי הדין עצמם. אף שהם מבוססים על חומר משפטי ציבורי, הם כוללים בחירה, ניסוח, תמצות ועריכה משפטית ברמה מספקת כדי לזכות בהגנת זכויות יוצרים.
ההליך התמקד באלפי תקצירים של Westlaw ובשאלה אם השימוש בהם או בחומרים שנגזרו מהם לצורך פיתוח המערכת של רוס מהווה הפרה שאינה מוגנת כשימוש הוגן (Fair Use). רוס ביקשה לפתח כלי חיפוש משפטי מבוסס AI. הכלי נועד לסייע באיתור מידע משפטי רלוונטי. במובן זה, הוא פעל בשוק קרוב מאוד לשוק שבו פועלת Westlaw. עובדה זו הייתה מרכזית בניתוח המשפטי: לא מדובר בשימוש טכנולוגי מופשט בחומר מוגן, אלא בשימוש שנועד לפתח מוצר מתחרה בתחום החיפוש המשפטי.
דוקטרינת השימוש ההוגן מאפשרת, בנסיבות מסוימות, שימוש ביצירה מוגנת גם ללא רשות בעל הזכויות. הניתוח מבוסס על מספר שיקולים, ובהם מטרת השימוש, אופי היצירה, היקף השימוש והשפעתו על השוק של היצירה או על שווקים פוטנציאליים שלה. במקרה זה, השאלה לא הייתה האם בינה מלאכותית היא רצויה או אם חדשנות טכנולוגית ראויה לעידוד. השאלה הייתה ממוקדת יותר: האם שימוש בחומר עריכתי מוגן, לצורך בניית כלי חיפוש משפטי מסחרי המתחרה בבעל הזכויות, יכול להיחשב שימוש הוגן. בית המשפט הציג את המקרה כעניין זכויות יוצרים רגיל יחסית, ולא כהכרעה רחבה על עתיד הבינה המלאכותית המשפטית.
בית המשפט בארה״ב אישר כי התקצירים המשפטיים של Westlaw זכאים להגנת זכויות יוצרים. בית המשפט קיבל את העמדה שלפיה גם כאשר נקודת המוצא היא פסק דין שאינו מוגן, העריכה המשפטית, הבחירה והניסוח של התקציר יכולים להיות מקוריים דיים כדי ליהנות מהגנה.
בנוסף, בית המשפט קבע כי השימוש שעשתה רוס אינו שימוש הוגן. אחד השיקולים המרכזיים היה אופיו המסחרי של השימוש והעובדה שהמערכת של רוס נועדה להתחרות במוצר של רוייטרס. בהקשר זה, בית המשפט בחן גם אם השימוש היה “טרנספורמטיבי”. כלומר, האם רוס עשתה בחומר המוגן שימוש חדש ושונה במהותו, בעל מטרה או אופי אחרים, ולא רק השתמשה בו כדי להפיק מוצר בעל תכלית דומה. ככל שהשימוש קרוב יותר למטרה המקורית של היצירה המוגנת, וככל שהמוצר החדש פועל באותו שוק ומתחרה בבעל הזכויות, כך קשה יותר לטעון שמדובר בשימוש טרנספורמטיבי המצדיק שימוש ללא רישיון.
שיקול נוסף היה ההשפעה האפשרית על השוק של רוייטרס. בית המשפט לא הסתכל רק על השאלה אם רוס העתיקה טקסטים והציגה אותם למשתמשים, אלא גם על השאלה אם השימוש פוגע בשוק המסחרי של רוייטרס, לרבות שוק אפשרי לרישוי תכנים לצורכי פיתוח ואימון מערכות AI.
נקודה זו חשובה במיוחד לחברות המחזיקות מאגרי מידע מקצועיים, תכנים עריכתיים או דאטה בעל ערך מסחרי.
חשוב לא פחות להבהיר מה פסק הדין אינו קובע. אין להבין ממנו שכל שימוש ביצירות מוגנות לצורך פיתוח או אימון AI הוא בהכרח הפרת זכויות יוצרים. פסק הדין עוסק בכלי חיפוש משפטי שהתחרה ישירות במוצר של בעלת הזכויות, ולא במודל גנרטיבי כללי המאומן על מאגרי מידע רחבים ומגוונים. לכן, המשמעות של פסק הדין לגבי מודלים גנרטיביים כלליים, או לגבי שימושים שאינם תחרותיים ישירים, תיבחן לפי נסיבות כל מקרה. המקרה של רוס היה ממוקד יחסית: שימוש בתוכן עריכתי משפטי, לצורך פיתוח מוצר משפטי מסחרי, הפועל בשוק קרוב מאוד לשוק של בעלת הזכויות.
פסק הדין מדגיש כמה נקודות מעשיות חשובות עבור חברות המפתחות מערכות AI, במיוחד בתחומים מקצועיים המבוססים על מאגרי מידע, תוכן עריכתי או מידע מסחרי בעל ערך:
פסק הדין בעניין רוייטרס נגד רוס הוא נקודת ציון חשובה בהתפתחות דיני זכויות היוצרים בעידן הבינה המלאכותית. הוא אינו סוגר את הדיון הרחב בשאלה מתי אימון או פיתוח מערכות AI על בסיס יצירות מוגנות עשוי להיחשב שימוש הוגן. עם זאת, הוא מסמן גבול חשוב: כאשר חברה עושה שימוש בתוכן עריכתי מוגן כדי לבנות מוצר מסחרי המתחרה בבעל הזכויות, ובמיוחד כאשר קיים או עשוי להתקיים שוק רישוי לתוכן, טענת השימוש ההוגן עשויה להיות קשה יותר.
